החלטה בתיק מ"ת 50302-03-11

(ביחס למשיב 1)

ההליך

מדובר בבקשה למעצר המשיב 1 עד תום ההליכים.

ביחס למשיבים 2- 4, בדיון מיום 12.7.11, הסכימו בשלב זה באי כוחם למעצרם עד תום הליכים.

נגד המשיב 1 ושלושה אחרים הוגש כתב אישום, המייחס להם באישום הראשון, כי ביצעו עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), 2 עבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק, עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(א) בצירוף סעיף 34א(א)(1) רישא לחוק הנ"ל (למשיב 1 בלבד), עבירות נשק (נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק (למשיבים 1-3). למשיב 3 מיוחסת גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק ועבירה  של השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק. באישום השני, מיוחס למשיב 1 בלבד, כי ביצע עבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1)+25 לחוק הנ"ל. באישום השלישי, מיוחס למשיב 3, כי ביצע עבירות של איומים והטרדת עד. באישום הרביעי, מיוחס למשיב 2,  כי ביצע עבירה של הפרת הוראה חוקית.

על פי הנטען בכתב האישום, באישום הראשון, המיוחס למשיבים 1-4, ביום 12.8.10 בסמוך לשעה 3:00 לפנות בוקר, הגיע משה אחייב יליד 8.7.87 (להלן: "המנוח"), לפיצוציית "בון בון" שברחוב קרן קיימת בבאר שבע  (להלן: "הפיצוציה") ביחס עם חברו אורי פריצקר. בסמוך לאחר מכן, הגיעו לפיצוציה רובשן שלומוב (להלן: "רובשן"), שי חננשוילי ואהרון צדיק (שלושתם, להלן: "התוקפים"). מי מהתוקפים נטל בקבוק שתיה חריפה מהפיצוציה בלי לשלם. אליק מטטוב (להלן: "אליק"), חברו של המנוח שעבד בפיצוציה, שאל את התוקפים מדוע אינם משלמים, ואלו ענו לו, כי הם "מסתדרים" עם בעל הפיצוציה בנוגע לתשלום. לאור זאת, התפתח דין ודברים בין המנוח לבין התוקפים, אשר במהלכו הכו התוקפים את המנוח במכות אגרוף וכן, השליכו לעברו כיסא אשר פגע בעינו של המנוח. בתגובה, המנוח הכה את התוקפים במכות אגרוף ואליק, שניסה להפריד, הוכה אף הוא. המנוח הצליח להתגבר על התוקפים ועזב את המקום עם אורי פריצקר.

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, שהה המשיב 1 בכלא אשל באגף 3, עמו שהה באגף ראוף שלומוב (להלן: "ראוף"), אחיו של רובשן. ביום 12.8.10, בסמוך לשעה 18:00 התקשר המשיב 1 מהכלא למ.מ. (להלן: "עד המדינה" או "מ.מ.") וביקש ממ.מ. לברר פרטים אודות הקטטה שאירעה בפיצוציה בין רובשן לבין המנוח. בהמשך, התקשר המשיב 1 למ.מ. מספר פעמים. במהלך השיחות שהתנהלו ביניהם, אישר מ.מ. שאכן ארעה קטטה בפיצוציה, במהלכה הוכה רובשן ע"י המנוח. כמו כן, מסר מ.מ. למשיב 1 כי בעקבות הקטטה, אביו של אליק - רומן אדמוב (להלן "רומה") הגיע לבאר שבע עם אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למבקשת, בכדי לפגוע ברובשן. לאור האמור, גמלה בליבו של המשיב 1 ההחלטה להמית את רומה אדמוב או את המנוח. בעקבות זאת, פנה המשיב 1 למשיב 2  וביקש ממנו להמית את רומה או את המנוח. המשיב 2 נענה לפנייתו של המשיב 1, ומי מהמשיבים 1 או 2 פנה למשיבים 3 ו-4 אשר נענו לפניה והסכימו להמית את רומה או את המנוח. בכך קשרו הנאשמים קשר להמית את רומה או את המנוח (להלן: "הקשר").

במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 16.8.10 בסמוך לשעה 12:30 הורה המשיב 1 למ.מ ליצור קשר טלפוני עם המשיב 2, לפגוש אותו בקרית גת ולעדכן אותו בפרטי הקטטה, תוך שהוא מציין שהמשיב 2 כבר יודע מה עליו לעשות. כמו כן, הורה המשיב 1 למ.מ להשיג דירה, וכן לגשת לגיורא גרשמן (להלן: "יבגני"), ולקבל ממנו כסף לצורך ביצוע הקשר. ביום 16.8.10, בסמוך לשעה 14:00 נסעו מ.מ ורוסלן (רוני) יושבייב (להלן: "רוני") לקרית גת ונפגשו עם המשיב  2. במהלך המפגש הסביר מ.מ למשיב 2 שרובשן הוכה במהלך הקטטה, וכי יש ברשותו דירה בבאר שבע. במסגרת הקשר, אמר המשיב 2 למ.מ שבשעות הערב, יגיעו לבאר שבע שני בחורים. בסמוך לאחר מכן, בהתאם להוראותיו של המשיב 1, נסעו מ.מ ורוני ליבגני וביקשו ממנו 1,500 ש"ח. ביום 16.8.10, בסמוך לשעה 19:20 הגיעו המשיבים 3 ו-4 לבאר שבע ומ.מ ורוני פגשו אותם, רכשו עבורם אוכל ושתייה והובילו אותם לדירה ברח' בר גיורא 21 בבאר שבע (להלן: "הדירה").

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, התגורר המנוח ביחידת דיור (להלן "יחידת הדיור") בשכונת נחל בקע בבאר שבע. בין המנוח לבין רוני ומ.מ הייתה קיימת היכרות מוקדמת, והשניים ידעו היכן המנוח מתגורר.

ביום 16.8.10 בשעות הערב, הגיע רוני לביתו של המנוח והזהיר את המנוח, כי בעקבות הקטטה התקבלה החלטה להמית אותו, ושלשם כך הגיעו אנשים מחוץ לעיר באר שבע בכדי להמיתו, וזאת מבלי לציין את שמות אותם האנשים. רוני חזר על האזהרה בנוכחותם של בני אחייב, אחיו של המנוח ונאום אדמוב. כמו כן, אמר רוני למנוח שעליו לעזוב את העיר באר שבע למספר ימים.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, בסמוך לשעה 23:30, הגיע המשיב 2 לדירה בה שהו מ.מ רוני והמשיבים 3 ו-4, ביחד עם ולדימיר ליונקו (להלן: "וובה"), כאשר וובה מחזיק באקדח חצי אוטומטי C.Z 9 מ"מ (להלן "האקדח"). בהמשך מסר וובה את האקדח לנאשם 2 אשר הצטייד באקדח לביצוע הקשר.

בהמשך, הסביר המשיב 2 למשיבים 3 ו-4 בנוכחות מ.מ. ורוני, כי עליהם להמית את רומה או את המנוח ואמר להם: "צריך לעשות את זה בשביל אחינו הגדול ראוף". בשלב זה, הצטרפו רוני ומ.מ. לקשר להמית את רומה או את המנוח. לאחר מכן, עזב המשיב 2 את הדירה והמשיבים 3 ו-4 נשארו ללון בדירה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, למחרת, ביום 17.8.10 חזר המשיב 2 לדירה. בסמוך לשעה 19:42 התקשר המשיב 1 מהכלא למ.מ, ומ.מ עדכן את המשיב 1 שכנראה רומה לא נמצא בבאר שבע והמשיב 1 הורה למ.מ שמאחר ורומה לא נמצא בבאר שבע עליהם להמית את המנוח.

בסמוך לשעה 23:30 התקשר מ.מ לאכרם אבו עסא (להלן: "אכרם") וביקש לרכוש ממנו כדורים לאקדח וזאת לבקשת המשיבים 2, 3 ו-4. ביום 18.8.10, בסמוך לשעה 00:30 נפגשו מ.מ, המשיבים 3 ו-4 ואיימן אבו קרינאת (להלן: "איימן") עם אכרם בתחנת דלק בסמוך לבית חולים סורוקה בבאר שבע, ורכשו ממנו 10 כדורים לאקדח תמורת 100 ש"ח, וזאת בנוכחותו של איימן. מ.מ מסר את הכדורים שרכש מאכרם למשיב 2 וכן מסר למשיב 2, לבקשת המשיבים 2 , 3 ו-4 אקדח בקוטר 0.45 שסוגו המדויק אינו ידוע למבקשת, אותו קיבל במועד שאינו ידוע למבקשת במדויק מאיימן. מאחר ולא נמצאה תחמושת מתאימה לאקדח השני, בדק המשיב 3 את תקינותו של האקדח, והוחלט כי רק האקדח הראשון יכול לשמש לביצוע הקשר.

במסגרת הקשר, החליט המשיב 2 שאין מקום להמתין עד שרומה יאותר בבאר שבע, והורה למשיבים 3 ו-4, למ.מ ולרוני, להמית את המנוח באותו הלילה, ולאחר מכן להמית את רומה המתגורר בבת ים, שם מתגוררים גם המשיבים 3 ו-4. מ.מ תיאר עבור המשיבים את מבנה ביתו של המנוח, את יחידת הדיור, את דרכי הגישה לבית וליחידת הדיור, את מיקום מיטתו של המנוח, ולשם כך ערך עבורם שרטוט של המבנה ויחידת הדיור. המשיב 2 הורה לרוני להסיע אותו, את המשיבים 3 ו-4 ואת מ.מ לביתו של המנוח ברכבו מסוג יונדאי גטס מ.ר 37-779-20 (להלן: "הרכב"), וכן הורה למ.מ להצביע עבור המשיבים על ביתו של המנוח. במסגרת התכנון שהתווה המשיב 2, אמור היה רוני להמתין למ.מ עד שיצביע על ביתו של המנוח ולעזוב עמו את המקום. רוני הסיע את המשיבים 2, 3 ו-4 ואת מ.מ בסמוך לביתו של המנוח כשהמשיב 3 מצויד באקדח ובו 10 כדורים שרכש מאכרם. המשיבים 2, 3 ו-4 ומ.מ ירדו מהרכב ופסעו רגלית, כשמ.מ מכוונם לביתו של המנוח. משהגיעו לקרבת ביתו של המנוח, נעמדו הארבעה על גבעה בסמוך לביתו של המנוח, ומ.מ הצביע עבור המשיבים 2, 3 ו-4 על ביתו של המנוח. לאחר שמ.מ והמשיבים 2, 3 ו-4 ווידאו שאכן מדובר בביתו של המנוח פנו הנאשמים לביתו של המנוח בכוונה לגרום למותו ואמרו למ.מ שהם הולכים לבצע זאת. מ.מ ביקש מהמשיבים 2, 3 ו-4 לאפשר לו לעזוב את המקום בטרם ביצוע הקשר וזאת בהתאם לתכנון, אך המשיב 2 הורה לו להישאר במקום עד אשר המשיבים 3 ו-4 יירו על המנוח ויגרמו למותו. מ.מ שסבר בטעות שהמנוח עדיין מתגורר עם בת זוגו לשעבר, פנה למשיבים 2, 3 ו-4 ואמר להם שככל הנראה בת זוגו של המנוח נמצאת עם המנוח בביתו באותה עת עם תינוקה, אך המשיב 3 השיב למ.מ שהוא לא מתכוון להשאיר אף אחד בחיים. כאשר שמע המשיב 2 את דבריו של המשיב 3, אמר לו: "אתה יודע את העבודה שלך" ואמר למשיבים 3 ו-4 "תתחילו לפעול".

באותה עת, שהתה ביחידת דיור של המנוח ורוניקה קו, ילידת 27.7.92 (להלן: "המנוחה") שהגיעה זמן מועט קודם לכן לביקור קצר אצל המנוח. במסגרת הקשר, בסמוך לשעה 3:00 ניגשו המשיבים 3 ו-4 לביתו של המנוח בעוד שהמשיב 2 ומ.מ ממתינים להם בסמוך לביתו של המנוח. המשיבים 3 ו-4 נכנסו ליחידת הדיור של המנוח, המשיב 3 שלף את האקדח וירה לעבר המנוח מטווח קצר, וכן ירה לעבר המנוחה מטווח קצר, בכדי למנוע את זיהויים על ידי המנוחה, וזאת כדי להבטיח לעצמו ולמשיבים 1, 2 ו-4 ולרוני, בריחה או הימלטות מעונש בעקבות המתת המנוח. סה"כ ירה המשיב 3 לעבר המנוחים שמונה יריות, זאת בכוונה לגרום למותם. המשיב 2 ומ.מ שמעו את היריות, נמלטו בריצה מהמקום, והמשיבים 3 ו-4 הצטרפו אליהם. זמן קצר לאחר מכן, נפטרו המנוחים בביתו של המנוח.

המשיבים ומ.מ נמלטו רגלית מהמקום עד לדירה. במהלך מנוסתם השליך המשיב 3 את האקדח במטרה להעלים ראיה. בהגיעם לדירה, שרף המשיב 3 את התיק שבו הוחזק האקדח ואת המטליות ששימשו אותו לניקוי האקדח, זאת על מנת שלא יתפסו וישמשו כראיה. במעשיהם אלו, קשרו המשיבים קשר להמית את רומה ואת המנוח, וגרמו למותם של המנוח והמנוחה. המשיב 3 שיבש מהלכי משפט בכך שהעלים את האקדח במטרה להכשיל הליך שיפוטי והשמיד ראיה בכך ששרף את התיק והמטליות בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה. המשיבים נשאו נשק ללא היתר ורישיון כדין.

המשיבים 2, 3 ו-4 המיתו את המנוחים, והמשיב 1 המית את המנוח בדם קר, לאחר שהחליטו להמיתם, מבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכלו לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיהם, ולאחר שהכינו עצמם להמית אותם והכינו מכשיר להמית את המנוחים.

המשיבים 2, 3 ו-4 גרמו למותה של המנוחה גם כדי להבטיח לעצמם בריחה או המלטות מעונש בעקבות רצח המנוח, בנסיבות שבהם המשיב 1, כאדם מן הישוב, יכול היה להיות מודע לאפשרות המתת המנוחה.

על פי הנטען באישום השני, המשיב 1, ביום 8.10.10 הגיע לביתו של מ.מ בכתובת אברהם מאפו 9 בבאר שבע, כדי להיפגש עם מ.מ. במהלך המפגש, החל המשיב 1 לשוחח עם מ.מ באמצעות פתקים שהעבירו ביניהם. המשיב 1 שאל את מ.מ האם גורמי המשטרה יודעים משהו עליו, ומ.מ. השיב לו שהוא לא נשאל על ידי המשטרה ולא אמר למשטרה דבר ביחס למשיב 1. מ.מ גם ציין בפני המשיב 1, כי רוני יודע הכל ויש להם בעיה עם רוני. בתגובה הציע המשיב 1 למ.מ לגרום למותו של רוני. מ.מ סרב להצעה. במעשיו אלה, ניסה המשיב 1 לקשור קשר עם מ.מ לגרום למותו של רוני.

על פי הנטען באישום השלישי (רלוונטי לנאשם 3 בלבד), ביום 16.3.11 ערך המשיב 3 עימות עם מ.מ. במהלך העימות, אמר המשיב 3 למ.מ "אם עוד פעם תחייך אני אקרע אותך", וקם לעברו באופן מאיים, דבר שאילץ את השוטרים לכבול אותו ולהושיבו במקומו. במעשיו אלה, איים הנאשם 3 על מ.מ וכן הטריד את מ.מ ביחס להודעה שמסר.

על פי הנטען באישום הרביעי (רלוונטי לנאשם 2 בלבד), ביום 6.5.10, שוחרר המשיב 2 על פי החלטת ועדת השחרורים ברישיון, בין היתר בתנאי מעצר בית לילי בין השעות 22:00 עד 06:00, ואיסור יציאה מן הארץ ללא אישור הועדה, וזאת עד לתאריך 6.4.11. במעשיו של המשיב 2 כאמור באישום הראשון, הפר את תנאי הרישיון בכך ששהה מחוץ לביתו בלילה שבין התאריכים 17.810 - 18.8.10. ביום 13.10.10, יצא המשיב 2 מן הארץ ללא אישור הועדה ובכך הפר את תנאי הרישיון. במעשיו אלה, הפר המשיב 2 הוראה שניתנה על ידי ועדה מוסמכת לאותו עניין.